מתיחת האוזניים: למעלה, הצידה, למטה

האחיזה בקצה הצדפה עם כריות האצבעות, בלי ציפורניים. המשיכה חלקה, הדרגתית, בסוף — עצירה של שנייה. הכיוונים מתבצעים בזה אחר זה ובסימטריה: שתי הידיים עובדות בו-זמנית כדי לא לגרום להטיית טונוס.

טלטולים חדים במקום משיכה איטית — כך נמתח רק עור התנוך, לא הפאשיה. עבודה עם עגילים — סיכון ישיר לפציעה. ואל תדלגו על כיוונים: למטה חשוב למתוח בדיוק כמו למעלה, גם אם התחושה פחות מרשימה.

צדפת האוזן מעוגנת ברצועות לעצם הרקה, ודרך שרירי האוזן קשורה לפאשיה הרקתית-קודקודית. במתיחתה לווקטורים שונים אתם יוצרים משיכה בשכבות הרקמת החיבור שסביב השריר הרקתי, ומגדילים את הניידות של משטחי ההחלקה. בנוסף מופעלים כלי לימפה שהולכים לבלוטות הפרה-אוריקולריות והרטרו-אוריקולריות — אספני הניקוז הקרובים ביותר לשליש העליון של הפנים.

זה המשך החימום, אבל עם אפקט אחר: לא מחממים, אלא ממתחים ממש. מתיחה למעלה מרימה בבירור את הרקה, מתיחה למטה משחררת את האזור שמאחורי זווית הלסת. רבים מרגישים לראשונה כמה העור "דבוק" בצד הראש.

המינון נקבע לפי התחושה שלכם: מותחים בדיוק כמה שנעים. קשה לטעות, האפקט מורגש מיד, והזמן — חצי דקה.

חצי דקה — ואזור הרקה משתחרר כמו שלא השתחרר חודשים. זו התחושה שבזכותה בא חשק לחזור לתרגול מחר.