המשטח הצדי של הצוואר: עבודת צביטה בארבעה אזורים

האחיזה רכה, לוקחים את העור יחד עם השומן התת-עורי, ולא לוחצים את האצבעות פנימה. עשר צביטות בגובה אחד, ואז הזזה של כשתי אצבעות למעלה. הראש נשאר מוטה — כך השריר נגיש. חובה לחזור בצד השני, עם היד השנייה.

אל תלחצו על המשולש הקדמי של הצוואר, שם מוחש הדופק של עורק התרדמה — האזור הזה אסור. אל תצבטו עד לחבורות: כלי הדם כאן שטחיים, ואגרסיביות תיתן חבורות ולא תוצאה. ואל תעבדו רק בצד אחד — חוסר סימטריה בטונוס הצוואר מהר מאוד ניכר בפנים.

האובייקט המרכזי הוא השריר הקרנני-בריחי-פטמי, מתחתיו שוכנים שרירי הסולם. לאורך השריר עוברת שרשרת של בלוטות לימפה צוואריות עמוקות, ולמטה, ליד עצם הבריח, נמצאת הזווית הוורידית — המקום שבו צינור הלימפה החזי נשפך למחזור הדם. פירוק יתר-הטונוס והעיבויים בפאשיה לאורך השריר משחרר לחץ מכני על כלי הלימפה ומשקם את הניקוז של כל הראש.

הצוואר הצדי הוא הכביש המהיר שדרכו הלימפה יורדת מהפנים. כל עוד הוא סתום, כל עיסוי פנים עובד בחצי כוח: לנוזל פשוט אין לאן להתנקז. עיבוד אחד של האזור הזה משנה בבירור את הנפיחות הבוקרית — קו הלסת מתחדד עוד לפני שהגעתם לפנים עצמן.

השריר מראה את עצמו לבד: מספיק להטות את הראש, והוא בולט מתחת לעור — אי אפשר לפספס. התנועה לא דורשת כוח, רק דיוק, ונכנסת בקלות לכל רגע ביום.

זה התרגיל שאחריו התמונות הבוקריות מפסיקות לאכזב. תנו לזה שבועיים — ותראו איך קו הסנטר בולט מעצמו, בלי זריקה אחת.